טור מיוחד של "כהנר מודד את המדד" לכבוד האביב וחג הפסח המתקרב.
זה היה בספטמבר שנה שעברה, בדיוק חודש לפני פרוץ המאורעות של ה-7 באוקטובר, שפרסמתי מאמר דיעה על הצורך להיערך ל"ברבורים שחורים". המונח הזה מדבר על הפתעות אסטרטגיות בעלות השפעה קשה בקנה מידה איזורי או אף עולמי. בשנת 2020 הייתה זו הקורונה שנחתה על עולמנו ויצרה אפקט דרמטי על העולם, בהמשך הייתה זו מלחמת רוסיה-אוקראינה שנתנה לעולם אפקט של "ברבור שחור", והדוגמא האחרונה והעדכנית הזו היא של מתקפת חמאס הברברית.
העבר מלמד אותנו שישנה סבירות שנמשיך ונראה ברבורים שחורים נוספים מגיעים לחופי ישראל גם במהלך שנת 2024, ויכולה להיות להם השפעות דרמטיות על כלכלת ישראל כולה, ועל ענף הנדל"ן בפרט. האם מתקפת הטילים והכתב"מים האיראנית כנגד מדינת ישראל תייצר את הברבור השחור הבא? זאת עוד מוקדם לדעת. לכן קשה להתנבא היום, ערב חג פסח תשפ"ד/2024, לאיזה כיוון ילך שוק הנדל"ן בתקופה הקרובה.
אבל סימנים ישנם. סימן לאן השוק ילך יכול ללכת באו לידי ביטוי בשני כנסים בהם נטלתי חלק לאחרונה. כנס אחד – ועידת מרכז הנדל"ן באילת שהתקיים בסוף חודש מרץ – אירוע המיועד לשחקנים בתעשיית הנדל"ן; והשני – כנס "נדלניישן" של יד2 שהתקיים בתל אביב מוקדם יותר החודש – אירוע מכירת דירות שקהל היעד שלו היה הציבור הרחב. המשותף בשני הכנסים – אופטימיות חזקה ביותר ורצון להחזיר את השוק לשגרה. היזמים מעוניינים לבנות ולקדם פרויקטים, והציבור חוזר בהמוניו למוד של התעניינות, רכישת דירות וניצול ההטבות שמציעות חברות הנדל"ן לרוכשים. אני למוד אינספור כנסים כאלה, וחשתי בשניהם את החשמל באוויר, שהוא המנוע שמקדם את תעשיית הנדל"ן כולה.
אבל חג דוגמת פסח הוא גם הזדמנות לחשוב קדימה, הרבה קדימה. ממש כשם שאנחנו מציינים אירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים, ואומרים ש"צריך כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים", כך מותר לנו, ויש שיאמרו אף חובה עלינו, להסתכל קדימה ולתכנן. בראייה שלי כפעיל בשוק הנדל"ן, כשאני מסתכל קדימה אני רואה מסלול אינסופי של עשייה. גם היום, תוך כדי מלחמה, ולמרות המלחמה, חובה עלינו להמשיך ולהיות אקטיביים – להמשיך וליזום, להמשיך ולתכנן, להמשיך ולבנות. אם לא נעשה זאת אז למשפחה המתגוררת בדירה ישנה ללא ממ"ד לא תהיה תחושת הביטחון בעת חירום. אם לא נעשה זאת אז לילדינו לא יהיו מספיק היצע דירות כאשר יגיעו לפרקם, יעזבו את בתי משפחותיהם ויצאו מהקן להקים משפחה משל עצמם. מה שלא נבנה היום – יהיה חסר בעתיד לילדינו.
זו הסיבה שאני קם כל בוקר עם הרבה תחושה של שליחות ומשמעות. בית הוא לא סתם 4 קירות. בית הוא ביטחון, בית הוא מחסה, בית הוא משפחה, בית הוא עצמאות. בית הוא כל כך הרבה דברים, ובלתי אפשרי להתקדם בחיים כאשר תקועים בנושא של בית ומגורים. מאידך, אנו פעילים בענף שבו מחר זה עוד עשור, ושכונה חדשה לוקח לפחות 15 שנה משלב המחשבה והתכנון ועד שלב האכלוס. לכן, אנחנו חייבים כולנו להמשיך ולעבוד כמיטב יכולתנו כדי להמשיך ולבנות, ליצור שיתופי פעולה בתוך התעשייה, ליצור שיתופי פעולה בין הענף ובין השלטון המקומי והממשלה, ולפתוח חסמים ובירוקרטיות. זו צריכה להיות המהות של העשייה שלנו היום, כל יום, ועל הצד הטוב ביותר שלנו. אנחנו חייבים להמשיך ולהשקיע במדינה הזו, לפתח פרויקטים חדשים, לעשות הרבה התחדשות עירונית, לעשות הרבה פרויקטים, לייצר דירות חדשות, לראות את הטוב והחיובי, לשמור על אנרגיות גבוהות – ולעבוד, לקום בבוקר ולעבוד.
