שבועי אקלקטי #2
מחווה לציון 100 שנה לסגנון האדריכלי האקלקטי בעיר תל אביב.
תזכורת קטנה,
השנה אנו מציינים 100 שנה לראשיתו של סגנון שיצר את הבתים היפים ביותר שידעה תל אביב, בתים שתוכננו בסגנון האקלקטי. אנחנו ב-Ewave Nadlan התחברנו לז'אנר הזה באמצעות השיווק של הפרויקט ברחוב מונטיפיורי 22, מבנה אקלקטי לשימור. אנחנו התאהבנו בסגנון הזה, והחלטנו "להדביק" גם את הקהילה באהבת היופי הנדיר והמיוחד של מבנים אלו - מבנים שיש להם נשמה, אופי וכריזמה סוחפת.
שבוע שעבר השקנו את הפינה "שבועי אקלקטי", בה אנו מציגים מבנה אחד בן התקופה הזו, ונספר לכם את סיפורו. שבוע שעבר היה זה בית ביאליק, והשבוע נציג לכם את בית הפגודה – אחד הבתים היפים בתל אביב, יש כאלה הטוענים גם בישראל, ואחד היקרים בתל אביב, ואולי אף במדינה.
בית הפגודה:
בית מוריס בלוך, המוכר יותר כבית הפגודה, קיבל את כינויו בזכות צורת הגג שלו: גג משופע שהזכיר פגודה יפנית. הבניין מאופיין ב-21 קשתות, עמודים דוריים ומאפיינים אחרים המחברים בין אדריכלות המזרח הרחוק, אדריכלות אסלאמית ואדריכלות מערבית-מודרנית וקלאסית. המיטב של הסגנון האקלקטי.
הבית נבנה בשנת 1925 על ידי מוריס בלוך, אלמן אמיד שעלה לארץ ישראל מארצות הברית בתום מלחמת העולם הראשונה, מקימו של בנק אמריקה-פלשתינה ומשקיע בענף ההדרים. הבניין ממוקם בכיכר המלך אלברט, בין הרחובות נחמני ומונטיפיורי, ותוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר לוי, שלימים ירד מהארץ ונספה באושוויץ.
באנציקלופדיה העירונית TLV100 מסופר מפיו של פנחס בן שחר, קרוב משפחה של בלוך שגדל בבניין, שהתכנית המקורית של האדריכל לוי לא השביעה את רצונו של בעל הבית, והוא התייעץ עם ידידיו באמריקה שהמליצו לו על אדריכל אמריקני ממוצא יפני. האדריכל הזה אמנם שרטט סקיצות של הבניין, אלא שעיריית תל אביב פסלה את התכנית, משום שלא כללה מרפסות. כך מצאה עצמה התכנית חזרה אל האדריכל אלכסנדר לוי, והוא שיפר אותה והוסיף את המרפסות המבוקשות.
בבניין הותקנה, כך אומרים, המעלית הראשונה שהותקנה בבית מגורים בתל אביב, ואחת הראשונות בארץ ישראל. השנה הייתה 1935, והילד פנחס בן שחר סיפר לאחר שנים, שהבניין הפך לאטרקציה תל אביבית, וילדים ביקשו ממנו סיבוב במעלית בתמורה לגולות, בולים ותמונות של ספורטאים.
שלוש קומות היו בבית. בראשונה התגוררו קרובי משפחתו של בלוך. בשנים שבאו אחר כך התגורר באחת הדירות מזכיר עיתון הארץ. בלוך האלמן התגורר בקומה שנייה, כשממעקה מרפסת המטבח התנוססו שלושה דגלים – דגלי ארצות הברית, אנגליה והדגל הציוני. באותה קומה התגוררה אחות ממוצא הונגרי שסעדה אותו ודאגה לניקיון ביתו. בקומה השלישית שכנה בשנות השלושים קונסוליית פולין העצמאית. הקונסול היה ד"ר דב האוזנר, אביו של גדעון האוזנר, לימים התובע במשפט אייכמן. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה עזבה הקונסוליה את הבית ולקומה השלישית עבור שתי משפחות: משפחת ד"ר חייט, שהיה המנתח הפלסטי הראשון בתל אביב; ומשפחת ד"ר וולך, שאחת מבנותיו – מרים – נישאה לתעשיין סטף ורטהיימר.
בשנת 1942 הלך לעולמו מר בלוך, הדגלים הוסרו, הבית עבר ידיים, הוכנסו אליו עסקים קטנים, קליניקות ובתי מלאכה, אפילו בית כנסת פעל בקומה הראשונה של המבנה. כך קרה שלאורך עשרות שנים שבאו לאחר מכן הבית הלך והידרדר, הוזנח והחל להתפורר.
בשנת 1997 רכש את המבנה המיליארדר היהודי-שוודי רוברט וייל. כך סיפר וייל לכלכליסט, בראיון עימו מ-2012: "עשיתי סיבוב, וראיתי ארבעה-חמישה בניינים אחרים שחשבתי שיש להם אופי חזק. אבל יחסית מוקדם ראיתי את הבניין הזה, והתאהבתי בו". תמורת הבית שילם וייל לפי הפרסומים כ-5.5 מיליון דולר, ועלות עבודות השיפוץ והשימור הסתכמו בעוד 8.5 מיליון דולר נוספים. העבודות נמשכו כשמונה שנים. בקומה הראשונה הותקנה בריכה וסאונה; בקומה השנייה נמצאים חדרי השינה; ובקומה השלישית חדר האורחים והמטבח, סך הכול כ-1,500 מ"ר של שטח בנוי.
וייל סיפר בראיון עימו בכלכליסט: "כשנכנסתי ברצינות לקנייה של הבית הזה ועבודות השימור שעשיתי, לא היה שום חישוב כלכלי או אחר למעט הרצון שהבית הזה יהיה עוד 500 שנה".
התאהבתם בסגנון הזה של בתים – בתים בעלי אופי – שגורמים לאנשים להתאהב, אני מזמין אתכם לפינתנו "שבועי אקלקטי",
התלהבתם יותר? למה שלא תקפצו כדי לשמוע יותר על הפרויקט החדש שלנו המצוי כמה מאות מטרים בודדים בלבד מבית הפגודה - במונטיפיורי 22. אייקון אקלקטי נוסף של העיר תל אביב.
כי בית זה לא רק למגורים, בית זה גם לנשמה.
לקריאת פוסט הפייסבוק לחץ כאן
